אולי לא שמתם לב בגיחה האחרונה למכולת, אבל כבר זמן מה שאריזות המזון בישראל שונות מעט – לחלק מהמוצרים נוספו התוויות העגולות של משרד הבריאות, המרתיעות מפני כמויות גבוהות מהמומלץ של שומן, נתרן וסוכר.
כמובן שהמהלך הקים עליו מתנגדים רבים – חלקם התייחסו ליעילות של שיטת הסימון, או לעקרונות הבריאותיים העומדים בבסיסה. אחרים התייחסו לשינויים שחברות המזון ערכו במוצרים כדי להמנע מרוע הגזירה, וכמובן שמעצבי האריזות הושפעו גם הם מהמהלך.
למה למעשה נועדו החוקים האלו? אם נסתכל על הדוגמא של המדבקות לסימון מזון, אזי לפחות באופן רשמי, מטרתן היא להגן על הצרכן ולעודד אותו לבצע בחירות תזונתיות "נכונות" יותר. אין ספק שהכרזות גדולות מסוג זה מעלות שאלות יותר משהן מספקות תשובות: מפני מה מבקש הרגולטור לגונן? האם מהתוכן של אריזת המזון, או מהדימוי המפתה שעל העטיפה, שמטרתו לפתות ולשכנע? עד כמה אחראי המעצב לבחירות שהצרכן מבצע, והאם הרגולטור אחראי לעבודתו של המעצב?
מי מתערב?
התערבות הממשל בעיצוב מנוגדת לכל מה שאנחנו רגילים לחשוב על התחום – כמעשה יצירתי, עצמאי וחופשי מהגבלות הנושק לאמנות, המאפשר ביטוי עצמי אישי. יתכן שתחושת הקבס הנלוות לכל התערבות רגולטורית בעבודתו של המעצב נובעת מכך שכולנו זקוקים לתחושת שליטה בעבודה שלנו, וכאשר חוקים ותקנות מכתיבים את הבחירות העיצוביות, נדמה כי השליטה לא באמת בידינו.
למרות הניגודים, לא כל מפגש בין ממשל לעיצוב הופך לשנוי במחלוקת – הנה כמה דוגמאות מוצלחות במיוחד להתערבות של מעצבים בממשל:
סטודיו Oa
את סטודיו אואה הירושלמי מרכיבים הצמד רון סבג ואוהד סלומון, בוגרי האקדמיה בצלאל לאדריכלות. בסטודיו, המתמחה בעיצוב משחקים קהילתיים-עירוניים, עושים שימוש מרתק ויצירתי בעיצוב ובמשחק כדי לחבר בין תושבים למקום בו הם חיים, ולאפשר להם להשפיע באופן ישיר על החלטות ברמה העירונית.
המתודה של הסטודיו לוקחת את המושג "שיתוף ציבור", והופכת אותו לפשוט – יצירת משחק שולחן מותאם לפרוייקט, המדמה את הסביבה בה הוא מתרחש ומאפשר לתושבים להביע את דעתם ולהשתתף בתהליך התכנוני, גם ללא ידע מקצועי. הכוונה היא לאפשר לתושבים, למי שחיים בעצמם את המרחב, להשתתף בהעלאת הרעיונות וקבלת ההחלטות.
בנוסף למשחקי שולחן אדריכליים, הסטודיו מעצב פרוייקטים בשיטת "פלייסמייקינג" – התערבות במרחב הציבורי, שמטרתה לשפר אזורים על ידי הפיכת מרחב משני או מוזנח למקום, נקודת עניין וציון המשרתת את הקהילה בתוכה היא נמצאת. חלק חשוב מהשיטה הוא שיתוף הקהילה בתכנון ובבנייה של המקום, ודוגמא מצויינת היא העבודות של הסטודיו יחד עם פרוייקט "תעשו מקום" הירושלמי.
Standards Manual
אחד הביטויים המרכזיים של מעצבים כמגדירי חוקים הוא כמובן ספר המותג, בו מפורטים גבולות השפה העיצובית של המותג. GRAPHIC STANDARDS הוא בית הוצאה לאור בוטיקי הממוקם בעיר ניו-יורק, ומתמקד ברסטורציה והוצאה לאור מחדש של ספרי מותג אייקוניים מהמאה שעברה, בעיקר כאלה המתרכזים ברשויות וארגונים אמריקאים גדולים.
בהקשר של תפקיד המעצב ברשות ציבורית, מעניין במיוחד להסתכל על הפרוייקט של רשות התעבורה בניו יורק. זהו מדריך גרפי מפורט ומדוקדק שנוצר בידי המעצבים בוב נורדה ומסימו ויג'ינלי. שמו של האחרון אולי מוכר לכם גם מעיצוב מפת הרכבת התחתית, הנחשבת לפריצת דרך בהפשטה וייצוג של מפות.
השפה שיצרו המעצבים לשילוט והתמצאות בתחבורה הציבורית הפכה לאחד מסימני ההיכר של העיר ניו יורק, והיוותה השראה למעצבים רבים, גם מחוץ לתחום השילוט והתחבורה. מדהים עוד יותר שהשפה הגרפית המדוייקת נשארה כמעט זהה לאורך שנים, ובהחלט רלוונטית בדיוק כמו ביום בו עוצבה, ב1970.
GOV.UK
אתר האינטרנט של הממשלה הבריטית גרף שבחים כשעלה לראשונה על גלי האתר אי שם ב – 2013, ומאז הוא ממשיך להתחדש (וכבר הספיק להוות השראה מרכזית לגרסא המקומית – GOV.IL. במבט ראשון, לא נראה שיש כאן משהו מיוחד – פונט אחד, נטול תגים, צבע הדגשה אחד (כחול-תאגידי), ממשק שטוח, כמעט נטול הצללות.
למעשה, זהו מקרה מיוחד של גאונות שבפשטות. המטרה שהציבו לעצמם מעצבי האתר במחלקת הדיגיטל של הממלכה המאוחדת היתה אחת – נגישות. האתר צריך לשרת כמות אדירה של תושבים (60,000,000 ליתר דיוק), מהלכות חיים, מגזרים וגילאים שונים.
כלומר – על המעצבים הוטלה המשימה לייצר אתר הפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר, עם מקסימום שימושיות ומינימום הסחות דעת, כדי להפוך כל ממשק של האזרח עם הממשלה (סיטואציה הנתפסת כלא נוחה או נעימה, איך שלא נהפוך את זה) לקל ופשוט ככל האפשר. זהו יישום מוצלח של הביטוי השגור "עיצוב טוב הוא בלתי נראה".
היוצרים מאחורי האתר אף הגדילו לעשות ואפילו הנגישו לכולם, חופשי לכל דורש ובשפה (אנגלית) פשוטה, את כל המערכת העיצובית, הנחיות לקבלת החלטות, ואפילו קוד פתוח. אין ספק שלפחות במקרה הזה, שקיפות ונגישות הן לא רק סיסמא – והרבה מזה בזכות המעצבים.
מעצב משרטט גבולות
באופן אירוני, דווקא החופש המזוהה עם עבודה יצירתית מכתיב למעצב או למתכנן תפקיד ייחודי כקובע חוקים ויזואליים, כמגדיר מה נכון ומה לא נכון לאותה עבודה. לתחום ולשרטט את המרחב בו מתקיים המראה המתאים לפרוייקט.
כאשר מדובר בפרוייקט במגזר או במרחב הציבורי מטרת המעצב לא לייצר בידול מהמתחרים, אלא לעשות שימוש בכוח שניתן לנו כדי לשנות לטובה את המרחב, עבורנו ועבור אחרים.
מרתק!