אם יש דבר אחד שמפחיד אותנו יותר מהצפי למתחרים זולים יותר שלומדים לעצב ומציעים שירותים במחיר זול, זו האפשרות שמישהו בעמק הסיליקון יפתח סטארט אפ שיעשה אוטומציה לעיצוב ובכך יתקע את המסמר האחרון בארון הקבורה של המקצוע.
כשחברות כמו Fiverr ו – 99 Designs החלו מציעות לוגואים זולים מאד, קהילת המעצבים התעצבנה, אבל עדיין היה מדובר במעצב אמיתי שעמד מאחורי הלוגו. כיום חברות חדשות כמו Tailor Brands ו-Squarespace, שלרשותן עומד הון שגויס וכיסוי תקשורתי אוהד, מציעות לוגואים שיוצרו באוטומציה מוחלטת, ואנחנו מתחילים לתהות לאן הולך עולם העיצוב והאם היינו צריכים ללמוד רפואה כמו שאמא רצתה.
במאמר הזה אני עומד להסביר למה אני ממש לא מתרגש מטרנד הסטארט-אפים הזה, או לפחות למה אני לא חושש ממנו יותר מדי.
אני חושב שהמהומה שאנו חווים בקהילת המעצבים נובעת מצירוף של צביעות ופחד, ולאף אחד מהם לא צריך להיות מקום בחיים שלנו. אנסה להסביר מדוע.
בואו נדבר על צביעות
"לוגו בחמישים דולר מבזה את מקצוע העיצוב כולו".
נכון, באמת. אתם חושבים שלקנות מוצרים זולים באיכות נמוכה באמת מבזה את התחום כולו?
הנה כמה דברים שאני קונה לעיתים קרובות:
- חמישים תמונות בדולר אחד מאתרים כמו Shutterstock או Stocksy. אני מניח שאני מבזה את עולם הצילום.
- מוזיקה בשווי 15 דולרים מ- Audijungleעבור סרטי הוידיאו שאני עורך. אני מניח שאני מבזה את עולם המוזיקה.
- אייקונים בדולר אחד מ-Nounproject. אני מבזה את מעצבי האייקונים.
- גופנים חינמיים. אני מבזה את מעצבי הגופנים.
אבל למה לדבר על עבודה?
- אני מוריד סרטים כי אני לא מעריך את עבודתם של היוצרים.
- אני משלם 10 דולרים בחודש ל-spotify כדי לקבל את כל המוזיקה בעולם, ומשאיר רק אגורות בודדות למוזיקאים. וזה כשאני לא פשוט מקשיב למוזיקה דרך יו-טיוב.
- אני קונה ספרים לקינדל שלי ובכך הורג את תעשיית הדפוס.
יכולתי להמשיך הלאה והלאה, אבל נראה לי שהבנתם את הנקודה.
אם שמים ציניות בצד לרגע – ברור שאני אכן מעריך מאד את כל אנשי המקצוע שהזכרתי. בפרויקטים רבים שלי אני זוכה לעבוד עם אנשי קריאייטיב מצוינים ומקצועניים שמקבלים תשלום של אלפי דולרים. אבל לפעמים, כשאין לי את הזמן או התקציב לזה והפתרונות הזולים טובים מספיק, אני משתמש בהם. אין לי שום בושה או רגשי אשמה על כך.
כמובן שלוגו בחמישים דולר לא יכול להיות לוגו טוב. בדיוק כפי שתמונה בדולר אחד לעולם לא תהיה טובה כמו תמונה של צלם מקצועי שצולמה במיוחד בשבילי. עדיין: יש מקום בעולם הזה לכל סוגי הפתרונות וכל סוגי הלקוחות.
כמובן שלוגו בחמישים דולר לא יכול להיות לוגו טוב. בדיוק כפי שתמונה בדולר אחד לעולם לא תהיה טובה כמו תמונה של צלם מקצועי
יש מן הסתם מאות אלפי לקוחות – אם לא מיליונים – שאפילו לו היו מבינים מה ערכו של עיצוב, הם לא היו יכולים לשלם לסטודיו טוב או לפרילנסר טוב על לוגו. אנחנו יכולים לרצות לחנך אותם ולגרום להם להרגיש רע לגבי זה (קחו הלוואה! ואז תוכלו לשלם לי המון כסף!) אבל זה פשוט לא הולך לקרות.
עבור סוג הלקוח הזה, טוב שיש פתרון כמו אלה שהסטארט-אפים עובדים עליו. לפחות אז הם מקבלים מעצב אמיתי שיצר את הפלטפורמה ו'עזר' קצת או לפחות עצר אותם מלעשות משהו ממש נורא, שזה יותר ממה שאני יכול לומר על הלוגואים שאני רואה שאני הולך ברחוב היום.
בואו נדבר על פחד
הפחד שמא מכונה תחליף אותנו הוא פחד בסיסי למדי. אלך צעד אחד רחוק יותר: כמעט כל מקצוע מאוים היום בדרך זו או אחרת על ידי טכנולוגיה מתקדמת. מנהגי מוניות שעומדים להיות מוחלפים במכוניות ללא נהג של גוגל, עד רופאים שיוחלפו על ידי תוכנות מחשב עם היכולת לספק אנליזה בריאותית מהירה ומדויקת (שומעת, אמא?). זה קורה – וזה אכן מפחיד.
ועדיין, אנו המעצבים נמצאים למעשה בעמדה טובה מאד בכל ההשתלטות הרובוטית הזו שאנו רואים.
קראתי לאחרונה ספר שנקרא: "עידן המכונות השני: עבודה, התקדמות והצלחה בזמן של טכנולוגיות מבריקות". הספר מתאר את השינויים שמתרחשים בעולם והשינויים שיופיעו בשנים הבאות, כשהטכנולוגיה תהפוך חכמה יותר ואולי גם זולה יותר מידי שנה.
כמובן, הרבה דברים עומדים להשתנות, והרבה מקצועות עומדים להיות מוחלפים על ידי רובוטים או אלגוריתמים. אבל נחשו מהי המשימה הקשה ביותר עבור כל המכונות? חשיבה חדשנית ויצירתית: שני הדברים שהמקצוע שלנו מסתמך עליהם יותר מכל.
נחשו מהי המשימה הקשה ביותר עבור כל המכונות? חשיבה חדשנית ויצירתית
אז כן, בשנים האחרונות הפך להיות קל יותר וזול יותר להשיג 'עיצוב מהיר' באיכות נמוכה (בדיוק כמו מזון מהיר זול באיכות נמוכה) – אבל דבר נוסף שהתרחש לאחרונה הוא שיותר ויותר מותגים וחברות התחילו להבין את חשיבותו של עיצוב. כיום יש יותר דרישה למעצבים מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה.
מעצבים מרוויחים יותר כסף מאי פעם. מעצבים הם בעלי השפעה בדרגות הגבוהות ביותר (רק לפני מספר שנים, לא הייתם מוצאים מנהל עיצוב ראשי או מנהל קריאייטיב ראשי בשום חברה גדולה). האתגרים שאנו המעצבים עומדים בפניהם היום הם כמה מהאתגרים המעניינים ביותר מאז המצאת הדפוס.
המסעדות של מקדונלד לא הרגו את אמנות הבישול, ואפליקציה שיוצרת לוגו זול לא הולכת לערוך את העיצוב. הניחו ללקוחות בלתי רלוונטיים לרכוש לוגואים זולים, ופנו את הזמן שלכם לעבודה מעניינת ורווחית שהמוני לקוחות אחרים משתוקקים שתעשו עבורם.
המאמר נכתב ע"י: רן סגל
המאמר הופיע במקור בבלוג של NuSchool ותורגם במיוחד למגזין הפורמה במסגרת שיתוף הפעולה
היי רן
מאמר מחכים, מרתק ומזמין קריאה.
הערה קטנה,
אם יהיו אלגוריתמים משוכללים שייתרו את הצורך בעיצוב, היות והמעצבים בטבעם יצירתיים סמוך עליהם שהם יסתדרו וימצאו את המקום שלהם בעולם החדש…
זה הרי מה שקרה כשהדיגיטל השתלט על הפרינט, בהתחלה מעצבים חששו לפרנסתם, בפועל הם הפכו אותו ללימונדה עם עולם חדש של עיצוב המותאם לדיגיטל.
מאד נכון 🙂 השתלטות הטכנולוגיה על עולם העבודה מייצרת יותר משרות מאשר לוקחת.
היא פשוט משנה את אופי המשרות וגורמת לשיפט מסויים בתעשייה.
היצירתיות שלנו כבני אנוש – ועוד יותר כמעצבים – היא ללא ספק אחת התכונות שנזדקק להן יותר ויותר בתקופת המעבר הזו.
בואו נתרגל אותה!