סינמגרף. תמונה קפואה כולאת בתוכה רגע מלא חיים.
בעולם מופרע קשב היא לוכדת את תשומת הלב שלנו במלואה. גורמת לנו לעצור, להחסיר פעימה.
לחוש קסם.
מה יש בו בסינמגרף שהוא מרגיש לנו כמעט… מכושף?
איך הוא הפך מאומנות מפתיעה (אך סזיפית) שהגה ביצירתיות זוג אמנים אחד, למדיום שלם שצומח במהירות ומגובה בטכנולוגיה?
כיצד כובש לו הסינמגרף מקום משמעותי ונוכח בעיצוב חזותי, לצד מתחרים אל-זמניים כמו צילום ווידאו?
ואיך נוכל גם אנחנו כמעצבים גרפיים, להשתמש בטכניקה החדשנית הזו בעבודתנו – להלהיב ולהקסים את הצופים?
רגע, מה זה בכלל סינמגרף
סינמגרף זו טכניקה של הכלאה קסומה בין תמונת סטילס לוידאו. תמונה סינמגרפית כוללת בתוכה תנועה מעודנת, המופעלת בלופ קצר, שוב ושוב, בעוד שאר התמונה מסביב נשארת דוממת.
התנועה מדגישה מספר שניות בוידאו וממזגת אותם בצורה מושלמת וחלקה בתוך תמונת סטילס. אלמנט התנועה הרגיש, מבליט גם את אפקט הדממה, וגורם לחלקים בתמונה שאינם נעים, להעביר תחושה שהם מוקפאים בזמן.
מכאן תחושת הקסם.
סינגמרף זו תמונה בתחפושת.
היא מפתיעה את הצופה כשהיא מתעוררת לחיים ברמזים של תנועה.
זו הסיבה שהטכניקה מושכת מפרסמים, שנואשים ללכוד את תשומת הלב של הלקוח הפוטנציאלי.
אז מה ההבדל בינה לבין GIF, אני שומעת אתכם שואלים.
והתשובה היא ברמז.
קובץ GIF מצוי כולו בלופ של תנועה, בעוד הסינמגרף שומר על מסגרת של תמונה דוממת, אשר רק אלמנט אחד ממנה מצוי בתנועה.
ויש גם הבדלים טכניים כמובן.
GIF הוא קובץ באיכות נמוכה שתחילתה בשנות ה -80 המוקדמות. לעומתו, הסינמגרף הוא מדיום בפני עצמו, ששומר על איכויות גבוהות בדיוק כמו צילום או וידאו. אפשר לשמור את הסינמגרף שלכם כמו קובץ GIF, אבל לא הייתי ממליצה.
סינמגרף נולד
שבוע האפנה בניו יורק, 2011.
זוג צלמי אפנה – ג'יימי בק וקווין בורג – מתחיל לעצב סדרה של תמונות נעות. התגובה בקהילת האפנה והתקשורת היא התרגשות מהולה בהרבה סקרנות.
באין מונח מתאים בז'ארגון לתאר את היצירה החדשה, צלמי האפנה טובעים מונח חדש: הסינמגרף נולד.
בעבודה קשה של אומנות ומיומנות, עמלים בק ובורג על כלי עריכה קיימים כמו "אפטר אפקט" של Adobe כדי ליצור ולעצב בסבלנות ובקפידה תמונה אחר תמונה.
לוקח להם שבוע שלם ליצור יצירת סינמגרף אחת.
מאז ועד היום, צלמים, משווקים, מעצבים ועסקים אימצו את המדיום הזה כחלק מהסיפור החזותי שלהם.
אז איך סינמגרף עובד
הסינמגרף נוכח כבר היטב סביבנו, אבל אנשים שאינם בקיאים ברזי המקצוע, לא תמיד מבינים במה הם מביטים.
הסינמגרף נוצר כקטעי לופ קצרים בווידאו, שאורכם בין 3-10 שניות. יוצרים אותם בצורה כזו שהצופה לא יכול להבחין מתי הלופ מסתיים ומתחיל מחדש. המעבר טבעי וחלק ויוצר תחושה של תנועה נצחית.
לופ סינמגרפי בודד הוא בדרך כלל קצר מאד ואורכו – שניות אחדות בלבד. אולם כשמעצבים יוצרים סינמגרף, הם בדרך כלל יכניסו את התנועה הבודדת הזו במספר לופים, על מנת לקבל את אורך הוידאו המלא שהתוצאה הסופית משדרת לצופה.
בפורמט האיכותי ביותר סינמגרף נבנה מ- 4k, ולפעמים אפילו 6K וידאו. למרות שניתן לייצא אותם בפורמטי קבצים שונים, ייצוא כקבצי וידאו משמר את האיכות הגבוהה ביותר ומבטיח שהם תמיד, אבל תמיד יראו מדהים. פורמט קבצי H.264 ו- H.265 הם הנפוצים ביותר.
סינגמרף בכלים אינטואיטיביים
הודות ל Flixel תוכנה ליצירת סינגמרף, כבר לא תאלצו להזיע שבוע ימים על תמונה אחת. פיליפה לה בלאנק, שייסד אותה, התפעם מיופיו של הסינגמרף ובנה יישומי תוכני ייעודיים ליצירת המדיום החדש.
בהמשך השיקה Flixel אפליקציה לנייד בשם Cinemagraph Pro, שהפכה את יצירת הסינמגרף לתהליך קל, כיפי ואינטואיטיבי.
שני הפיתוחים הללו, תרמו מאד לפופולריות של הסינמגרף.
כעת יצירת סינמגרף היא תהליך קל ונגיש. החלק המאתגר ביותר הוא תכנון התמונה. תצטרכו להחליט איזו תנועה תרצו להדגיש בתמונה ה"חיה" ואיזה חלק ממנה להשאיר דומם. בסופו של דבר, זה גם החלק הכיפי ביותר.
סינמגרף כדאי לצלם כווידאו על גבי חצובה. מה שעושה את הטריק זו פשוט העריכה.
- משלבים את הווידאו עם מסגרת של תמונת סטילס
- ממסכים (masking) את החלק של התמונה אותו תרצו לשמר בתנועה
- מחליטים איזה סוג של לופ רוצים שהתנועה תכלול
אפשר לייצר עוד התאמות קטנות כמו צבע, מהירות, חיתוך – אבל באמת, הבסיס של יצירת הסינמגרף הם רק המיסוך ובחירת הלופ. זהו.
נשמע לכם קל מכדי להיות הגיוני? ברשת תמצאו הדרכות וידאו מוצלחות של Flixel Cinemagraph Pro, כמו פה למשל. נסו אותן וספרו לנו אם הצלחתם.
כל קוסם יסכים איתנו ששימוש בטכניקה הנכונה, אם נעשה בצורה חלקה ובמיומנות, יכול להראות לצופה מהצד קצת כמו קסם.
מהפנט!
ומגרה לנסות.
נכון? תודה אילה. ספרי לנו אם ניסית
איך נרשמים לניוזלטר?
בדף הבית https://www.magazine.forma.co.il בצד ימין הכי למטה 🙂
וי אפרת 🙂 תודה, נרשמתי
אומרת ועושה, כל הכבוד תרצה! 🙂