כמו הרבה מעצבים, גם אתם התעדכנתם לאחרונה בצבע שבחרה חברת הצבע פנטון, לשנת 2019.
אז איך היתה תגובתכם לבחירת הצבע?
האם אתם מאלה שמהנהנים, משננים וממשיכים הלאה, או מהטיפוסים שעוצרים ושואלים עם כל הלהט – אבל למה?!
כי אם חושבים על זה, אי אפשר שלא לתהות מה גורם לפנטון לבחור צבע כמו LIVING CORAL (אלמוג חי) ב-2019 ו ROSE QUARTZ ב-2016, ולא להיפך?
האם יש כאן לוגיקה וסיבתיות או שזו סתם רולטת צבעים רוסית?
מטען סמוי של ערכים ואמונות
אז בואו נצא מנקודת הנחה שאם צבע השנה היה אכן נבחר בצורה רנדומלית, ספק גדול אם היתה לו אחיזה במציאות או יכולת השפעה כלשהי. עצם העובדה שגוון של צבע מצליח "לדבר" אל האנשים ולהניע תעשיות, מוכיחה שהוא נושא איתו מטען סמוי של ערכים ואמונות – והם אלה שמדברים אל האנשים.
מאחורי גוון הצבע הנכסף עומדת אם כן מגמה אנושית עמוקה ומשמעותית, שמגיעה לשיאה בימים אלה. היא מכילה מאפיין אישיות מדוייק שמניע אמונות, בחירות והתנהגויות של דור שלם.
בעזרתם של טרנדולוגים מזהות חברות הצבע את המגמות העיקריות שמפעילות כרגע את האנושות ומשדרות אותן דרך פלטות צבעים. בדרך כלל מתקיימות במקביל מספר מגמות, ולכן מציגות חברות הצבע בין 3-5 משפחות צבעים מדי שנה – לכל משפחה, שפה, סגנון וסיפור משלה.
תוכלו לראות כאן לדוגמה את משפחות הצבע שמציגה JOTUN או את אלה שמציעה DULUX האוסטרלית ו- HAYMES PAINT – כולן חברות צבע עם מודעות גבוהה לטרנדים, שמשקיעות מאד בפיתוח ובהצגה ויזואלית של טרנד בעזרת גווני צבע מדוייקים.
גם חברות מקומיות כמו נירלט וטמבור עושות זאת, בהתאמה לטעם, לסגנון – ובעיקר לקצב – של המיינסטרים הישראלי.
בבחירת "צבע השנה", על חברת הצבע לבחור במגמה אחת בלבד, ולזקק מתוך פלטת הגוונים שלה – צבע אחד בלבד. וכאן טמון בעצם האתגר הכי גדול.
היכולת להגדיר גוון מדוייק אחד, אשר יצליח לשדר למתבונן את מגוון המגמות של הלך הרוח הדורי, ולהצליח לקודד בתוכו את כל המטען הגנטי הערכי שלהן – היא וירטואוזית.
פנטון לעומת שאר חברות הצבע
כדי "לעקוף" את הקושי הזה, חברת צבע תתמקד בדרך כלל, באופן סובייקטיבי, במגמה שרלוונטית יותר לקהל היעד שלה, ותבחר מתוכו גוון שיתקבל על ידי הקהל הזה בקלות. זו הסיבה שאתם לא עוקבים אחרי צבע השנה של רוב חברות הצבע – הגוון הנבחר שלהן חסר את האמירה החודרת ואת שיקוף מהות הדור, ולכן לא מצליח להיות TRENDSETTER – קובע טרנדים בתעשייה.
פנטון לעומת זאת, תשאף תמיד לייצג את המגמה האובייקטיבית העולמית. לשם כך היא מדייקת מאד בבחירת העיתוי שלה (תוכלו להעמיק כאן כדי להבין את נוסחת העיתוי של טרדנים) ומנסה לאזן בלהטוטנות את המתח הבלתי אפשרי כמעט, בין גוון שהקהל בשל לקראתו ויתקבל באהדה, לבין זה שירענן ויפתיע. זהו שיווי משקל שברירי – מאבק תמידי, שפנטון מאתגרת את עצמה להמשיך ולהתמיד בו ברוח טובה.
אבל איך באמת היא עושה את זה? איך בוחרים גוון אחד לייצג מספר מגמות?!
ליבינג קורל – צומת חוצת מגמות
כאשר פנטון בוחרת צבע אחד, היא לא מהמרת על מגמה אחת מתוך המגוון שרוחש ברקע. בחירה כזו תכשל כמעט בוודאות. בבואה לייצג רק מגמה אחת, היא תהיה חד-צדדית ולוקה בחסר.
פנטון מחפשת את החולייה המקשרת, את הגוון שיוכל להוות מכנה משותף בין המספר הגדול ביותר של מגמות. ככל שצמתי המפגש בין מגמות רבים יותר, הבחירה נועדה להצליח יותר. כך קורה שגוון צבע תמים אחד מצליח לשאת בחובו מטען ערכי כה רב, לספר סימולטנית כמה סיפורים שונים, ולטעון לכתר של "צבע השנה".
אז מהם הסיפורים שמספר לנו ה"אלמוג החי"?
סיפורו של אלמוג
הקורל בצבעו המרענן והמעודן מספר על חיוניות ושמחת חיים. על הרצון לצאת מטכנולוגיה ורשתות החברתיות כדי לשחק ולהתנסות, לפגוש אנשים אמיתיים ולהנות מפעילויות קלות דעת.
זהו צבע שמספר על מקומות שונים ומרתקים בעולם, ועל חברה שמאמצת מיקס תרבותי. הקורל הוא אינטרפטציה צעירה ועדכנית לגווני הטרה-קוטה, האופייניים לאתניות אותנטית, וגורם לנו לראות אותם בעין חדשה.
זהו צבע שמצליח להעביר יותר מאלף מילים את המושג "פתיחות לחוויה" – אחת התכונות החשובות שנדרש לאמץ בגדול, כדי לצלוח בשלום את השינויים הדרמטיים שמחכים לנו מעבר לפינה.
הצבע הזה מספר סיפור על דור שמחבק את חוסר הבטחון הכרוני של העידן בו הוא חי, ומחליט להנות ממנו עד הסוף. על אנשים שיעדיפו לחוות, להיכוות ולהתנסות, על פני המונוטוניות חסרת-החיים שמעניקה הקביעות. על בני אדם שיעדיפו להיות פגיעים כדי להשיג אותנטיות וקרבה אנושית, במקום הבדידות הנוראה שמייצרת החזות המושלמת שלהם ברשתות החברתיות.
הקורל החי, כשמו כן הוא, מספר על תשוקה לחיות (בשורוק) ולחיים שנחווים במלוא עצמתם, על אנשים שכמהים לחגוג את אנושיותם, להיות מסוגלים להפתח לעצמם, לחברה ולחוויה. על חיפוש העוצמות הנדרשות, כדי לשאת פגיעות וכאב שאנושיות וחיות יביאו באופן בלתי-נמנע בכנפיהן, מתוך הבנה שאם אין אותנטיות, אין חיבור אנושי, ואין פתיחות – אין חיים ואין שמחה.
זהו צבע מלא אופטימיות ואנושיות, בעולם שהולך להזדקק לשני אלה מאד, מאד.
