מי שמכיר אותי יודע שצפייה באירועי ספורט לא נמנית על אחד מתחביביי (ולמען האמת, גם ההשתפות בהם לא קורצת לי במיוחד). יוצאת הדופן מהכלל הזה היא האולימפיאדה – יש משהו ברעיון שפעם בארבע שנים, כל אומות העולם שולחות את הטובים בתחומם להתחרות בכל ענפי הספורט שאפשר להעלות על הדעת.
חלק גדול מהעניין עבורי, בתור מעצבת גרפית, הוא גם כל מה שקורה מחוץ למגרש; כן, גאווה לאומית בעקבות מדליה כזו או אחרת היא סיבה למסיבה – אבל לרוב האירוע המרכזי מבחינתי הוא המיתוג של המשחקים האולימפיים.
הבריף
בכל ארבע שנים, מתחיל המרוץ מחדש: המדינה המארחת מגייסת את מיטב המוחות של עולם העיצוב כדי לרקוח זהות מותגית ייחודית למשחקים שיתקיימו בשטחה. היה עליהם להרכיב מערכת שתייצג גם את הרוח הספורטיבית של המעמד, וגם את מה שמייחד את המקום והזמן שבו הוא מתרחש.
ההיקף של הפרוייקטים האלה הוא ככל הנראה מהגדולים בעולם – בכל זאת מדובר במאורע בינלאומי, שמושך מליוני תיירים, ספורטאים ובעלי מקצוע, בנוסף למליארדים שיצפו במשחקים מהבית. שילוט חוצות והכוונה, חוברות ומפות, מדליות ומדים רשמיים, כרטיסים ותגים, וכמובן תכנים לאינטרנט ומעברונים לטלויזיה הם רק חלק מהיישומים הנדרשים.
בכל ארבע שנים, מתחיל המרוץ מחדש: המדינה המארחת מגייסת את מיטב המוחות של עולם העיצוב כדי לרקוח זהות מותגית ייחודית למשחקים
הלוגו
ראשון יעלה ויבוא לזירה – הלוגו של המשחקים. כאשר זה מגיע לסמל של המשחקים האולימפיים, חמשת הטבעות הצבעוניות הן אייקון בפני עצמן וכבודן במקומן מונח. ובכל זאת, המדינה המארחת מייצרת גם סמליל ייחודי לאירוע שמתקיים אצלה. בסבבים האחרונים אנחנו זוכים אפילו בשניים כאלה, אחד למשחקים האולימפיים ואחד למשחקים הפראלימפיים (אולימפיאדת הנכים).
הקמעות
אולי המסורת הייחודית והמפתיעה ביותר בדרישות של המיתוג לאולימפיאדה, הם הקמעות האולימפיים – מעין דמויות חמודות שנועדו לייצג את המשחקים. לרוב הקמעות יש משמעות סמלית, הן מעוצבות בצורה של חיה המתאימה למדינה, ומתקשרות עם הצורניות או הצבע של הלוגו.
הפיקטוגרמות
אחד המרכיבים העיקריים של המשימה המונומנטלית שעמדה לפני צוות העיצוב של האולימפיאדה שנסגרה החודש בטוקיו הייתה הפיקטוגרמות. פיקטוגרמות הן סמלים חזותיים שמטרתם לייצג קונספט או אובייקט מסויים, ולרוב הן חלק מסדרה של סמלים בעלי סגנון גרפי משותף. אם זה נשמע לכם דומה לאייקונים, זו לא טעות: אייקונים הם סוג מסויים של פיקטוגרמות בעלות משמעות מוסכמת, המשמשים לניווט במחשב.
זו הייתה הפעם הראשונה שהאולימפיאדה התקיימה במדינה ביבשת אסיה… הפיקטוגרמות היו פתרון מושלם – הן עזרו להמוני התיירים והספורטאים להתמצא המרחב גם מבלי לדעת מילה ביפנית.
המשחקים האולימפיים בשנת 1964 היו אירוע היסטורי בתחום העיצוב הגרפי, שכן הם היו הבמה לאחד השימושים הנרחבים הראשונים של פיקטוגרמות. זו הייתה הפעם הראשונה שהאולימפיאדה התקיימה במדינה ביבשת אסיה, ושבה השפה לא עושה שימוש בסט האותיות הלטיניות.
הפיקטוגרמות היו פתרון מושלם – הן הופיעו על כל פיסת שילוט, ועזרו להמוני התיירים והספורטאים להתמצא המרחב גם מבלי לדעת מילה ביפנית. לאורך השנים, הפיקטוגרמות הפכו למסורת של ממש, והרבה מאוד יצירתיות נדחסת לתוך הצמצום הנדרש מהמעצבים מאחוריהן:
ראויות לציון (וככל הנראה המזוהות ביותר) הן הפיקטוגרמות מאולימפיאדת מינכן 73, העושות שימוש מושכל בגריד אלכסוני נוקשה ועיגולים מושלמים.
הגדילו לעשות הצוותים מיוון ומאוסטרליה, ששילבו השראה ודימויים מהממצאים ארכיאולוגיים המפורסמים שלהם.
באתונה 2004 היו אלו ציורי הכדים מיוון העתיקה, ובסידני 2000 – בהשראת הבומראנג, כלי ציד המזוהה עם שבט האבוריג'ינים.
עיצוב יפני-אולימפי
ובחזרה ליפן: סביר להניח לצוות מאחורי המיתוג של אולימפיאדת 2021 שנסגרה החודש היתה משימה מורכבת במיוחד. מעבר לסדרי הגודל המונומנטליים והמורכבות שפורטו למעלה, נוסף נדבך סימבולי אליו הם היו צריכים להתייחס – המסורת הארוכה והמכובדת של העיצוב היפני, יחד עם המורשת של המיתוג האייקוני שנוצר לכבוד הפעם האחרונה שהמשחקים האולימפיים התקיימו ביפן 1964.
הפיקטוגרמות המקוריות הן מופת של עיצוב מינימליסטי ומדויק. קמוקארה יקאזה, המעצב שאחראי עליהן, התבסס על צילומי סטודיו של ספורטאים מהענפים השונים. דרך שימוש מושכל בחלל ריק (גשטלט), הוא הצליח להעביר במדוייק את שיא התנועה – וכל זה רק בעזרת קווים ישרים ועיגולים מוקפדים.
המעצבים של אולימפיאדת 2021 בחרו לשמר את המסורת עם טוויסט – לצורה של הפיקטוגרמות המקוריות הספיקה רק להתאמה קלה גם לפיקסלים של המסך, אבל מה לגבי תנועה? פה נכנס החידוש: כל דימוי זכה לאנימצית כניסה ויציאה מושקעת, שממש מקימה אותם לחיים ומחמיאה במיוחד למקור.
המיתוג של המשחקים השנה עושה כבוד למסורת ולמקור, משמר את מה שיפה וטוב בו מבלי להתבייש לשנות ולהתאים לעולם שהשתנה בששת העשורים שעברו מאז.
המקרה של העיצוב באולימפיאדת 2021 ביפן הוא דוגמא נפלאה לחידוש של העבר. המיתוג של המשחקים השנה עושה כבוד למסורת ולמקור, משמר את מה שיפה וטוב בו מבלי להתבייש לשנות ולהתאים לעולם שהשתנה בששת העשורים שעברו מאז.
בונוס: למי שמועניין להתעמק בהיסטוריה הפיקטוגרמות האולימפיות (וגם של הלוגואים, הפוסטרים, ואפילו הכרטיסים) , ממומלץ לבקר באתר הזה, שמרכז את העיצובים של כל האולימפיאדות לאורך השנים.
מאמר נפלא!
למדתי המון
תודה
מרתק ומחכים
זורם וכיף לקריאה!
איזה מאמר, יובל!
אותי כמרצה לתולדות האמנות ממש ריגשו הדוגמאות שהעלית כאן.
שוב נפגשים בנקודות השקה בין ידע עולם, היסטוריה ועיצוב.
תודה רבה!!