Human Centered Design - מחשבות על עיצוב וערכים
הגישה הדומיננטית בעיצוב ובמחקר עיצוב בעשרים השנים האחרונות נקראת Human Centered Design. העקרונות שלה הם התמקדות באדם, במשתמש, שלמענם אני מעצבת את המוצר. מגישה זו נולדו מתודולוגיות ופרקטיקות עיצוב כדוגמת חשיבה עיצובית, שבמרכזן מחקר משתמש (user research), שמטרתו שלו לגלות אמפתיה והבנה מלאה לצרכי המשתמש כדי להבין מה הוא באמת צריך ורוצה, וסביב הצורך הזה לעצב קונספט ופרוטוטייפ, בתהליך של שיפור מתמיד של האבטיפוס עד לשיפור ודיוק מלא של העיצוב והטמעה שלו.
כל זה נכון במידה רבה לתהליך של עיצוב ממשק משתמש דיגיטלי, עיצוב מארז משחקים פיזי, או מברשת שיניים. לאורך השנים, שאלתי את עצמי כל הזמן – מה קורה כשהאדם הוא באמת זה שבמרכז? ובמילים אחרות – איך מעצבים בני אדם, מעצבים?
במהלך השנים האלו עולם המחשבה סביב העיצוב התפתח משמעותית, הן מבחינת העלאה של מחשבה על אתיקה בעיצוב, או שמירה על קיימות ועל עתידו האקולוגי של העולם. אז לא על הערכים האלו אלך לדבר איתכן, כי אני מניחה שהם כבר מדוברים כאן לא מעט. אשמח לחלוק איתכן כמה מחשבות בנוגע לחיבור בין עיצוב מעצבות לבין ערכים, ואחבר אותן לציטוטים שנתנו לי השראה.
מחשבה ראשונה - תהליך מול תוצר, או: לחיות אל תוך התשובה
לאחרונה, שמחתי לקרוא, שמושג ה-Human Centered Design, התרחב ל-Humanity Centered Design. התוספת המשמעותית בגישה החדשה היא – להתייחס לאקו-סיסטם האנושי שעבורו מעצבים, להבין את השלכות העיצוב עבור החברה בכללותה גם בעוד שנים רבות, ולעצב כמה שיותר עם הקהילה. מעצב מקצועי צריך לשמש כמאפשר (facilitator) ומנחה, ולסייע לקהילה לפתור את קשייה וכאביה באמצעות עיצוב.
וכאן, אני שואלת, ופונה בעיקר לאלו מכן שתעסוקנה או עוסקות בענף הנקרא design art: האם מה שאני מעצבת הוא עם סימן קריאה, נחרץ ובטוח בעצמו, או שיש בעיצוב שלי איזשהו סימן שאלה, שמותיר לצופה או למשתמשת פתח למחשבה? האם כמעצבת אני מסוגלת להישאר עם שאלה ולהמשיך הלאה ליצור, לחיות אל תוך השאלה? האם אני מצליחה לשאול אנשים שאלות, להקשיב להם בפתיחות, ולעזור להם לחיות אל תוך השאלות?
אם יש משהו שלמדתי במהלך השנים כמעצבת וגם כמעצבת חינוך, הוא לא לפחד משאלות ואף לאהוב אותן. אצטט לכן את דברי המשורר רילקה, ששירתו מכונה "שירת הדברים". השירה שלו עסקה ביחס של האדם לסביבה הלא-אנושית סביבו, כלומר לחפצים. כך הוא מנחה משורר צעיר בתחילת דרכו במכתב בשנת 1929:
"הייה סבלני כלפי מה שלא פתור בליבך ואהוב את השאלות עצמן, כמו חדרים נעולים וספרים שעתה נכתבים בשפה זרה מאוד.
אל תחפש את התשובות, שאינן יכולות להינתן לך בגלל שאתה לא יכול לחיות אותן. והנקודה היא, לחיות כל דבר. חייה את השאלות עכשיו. אולי אתה לאחר מכן בהדרגה, בלי שתשים לב לכך תחייה לתוך התשובה".
הדגש הוא על חיים קיומיים אל תוך השאלה, כך שהתשובה מתבררת מאליה תוך כדי פעולה. כוחו של תהליך כזה לשחרר אותנו מהתעקשות על תוצר ומחיבור אל קסם המסתורין. מניסיוני – רק הוא יכול להזין ולהפרות יצירתיות ואת החיבורים הייחודיים לבן אנוש. ג'וליה קמרון כותבת כך על המסתורין:
"חברת הצריכה בה אנו חיים חושבת במונחים של תוצר. אנו אוהבים שהכול יהיה ארוז ומתויג בצורה מסודרת. אנו אוהבים שהכול יהיה מתומחר ומוסבר. אנו רוצים תהליכים ליניאריים של סיבה ומסובב. פעולה X מייצרת תוצאה Y. היצירתיות אינה מסודרת כך כלל. כשאנו מזינים את היצירתיות שלנו, אנו מחוברים למסתורין גדול ופורה… זרעים נובטים וצומחים בחשכה, במצב של אי-בהירות והיעדר צורה. אנו מדברים גם על "רעיונות מבריקים", אבל ביצירתיות יש צורך בחשכה וגם באור… התכווננות למחזורי היצירתיות האישיים שלנו דורשת הרגל של האזנה פנימית עמוקה ומוכנות לחיות במודע אל תוך הריק".
מחשבה שנייה: אמנות מול בנאדמיות
גם כאן אפתח בציטוט של משוררת… כשפנו אל המשוררת זלדה מישקובסקי ע"ה והיא הייתה כבר בת 51, בבקשה שתערוך ותדפיס את שיריה, ענתה זלדה:
"אצלי החיים תמיד לפני האמנות, ובעצם אני לא סופרת ולא משוררת, רק ברייה שנפשה עולה לפעמים על גדותיה מרוב צער או שמחה."
אצלי החיים תמיד לפני האמנות. משפט שיצא לי לחשוב ולשוב ולחשוב עליו לא מעט.
כמעצבות, אנחנו מקדישות שעות רבות, ימים ושנים לשיפור המקצוע שלנו. אפשר לומר שעיצוב מגדיר את נקודת המבט שלנו על החיים. אני מציעה גם לפנות זמן בחיים כדי להגדיר את נקודת המבט שלנו על העיצוב, ועל החיים.
כמה זמן אנחנו מפנות בחיים למחשבה על המשמעות של מה שאנחנו עושות, יוצרות ולאן אנחנו מתקדמות? בתוך כל ההמולה של עולם העיצוב, שלא מפסיק להשתנות, להשתדרג ולהתעדכן, אני מציעה לעצור ולבחון את מה שאנחנו מעצבות, למי אנחנו מעצבות, ומה השינוי שעיצוב זה ייצור בעולם, והאם הוא לטובה או לא? ומי אני גם ללא התווית של "מעצבת"? מה מעסיק אותי, מה חשוב לי ובמה אני משקיעה?
מחשבה שלישית: המוח והלב
מחשבה זו מעסיקה אותי תקופה ארוכה – מה זה אומר להיות מעצבת חרדית, או מעצבת מאמינה? יצא לי לראות לא פעם אצל סטודנטיות התנגשות בין 'שיעורי הקודש' ל'שיעורי החול'. קודש הוא נשגב ומרוחק ואינו מהווה חלק אינהרנטי מעולמן המקצועי. האם יש היבט רוחני בעבודת המעצב, ואם כן – היכן אני מביאה אותו לידי ביטוי?
כאן אשלח את לחמי בשני רעיונות שאני מנסה להתיך יחד. מקווה שידברו אל ליבכן:
הווארד גרדנר ועמיתיו מגדירים עבודה טובה ככזו שמבוססת על שלושה E: Excellence, Ethics, and Engagement. ובעברית – על שלוש מ"מים: מצוינות, מוסריות ומעורבות. עבודה כזו היא עבודה המעוררת השראה בקרב משתמשים ובקרב צופים, וכנראה שגם בקרב היוצרים עצמם. נחבר זאת להקשר של עולם העיצוב: מצוינות – למידה של רזי עולם העיצוב ורכישת מיומנות ומקצועיות בהם, תוך התמדה וחריצות. מוסריות – דיון ורפלקציה על מעגלי האחריות החברתית של מעצבים, ועל הערכים שמניעים אותי כמעצבת. מעורבות – מוטיבציה, התלהבות והנאה בעבודה, כמו גם חיבור בין האישי לבין החברתי.
פרופ' יורם הרפז, פילוסוף חינוכי, מוסיף ומחדד ששלוש התכונות האלו של עבודה טובה, מאזנות זו את זו:
מצוינות מקצועית ללא מחויבות מוסרית וללא מעורבות – היא מכנית.
מחויבות מוסרית ללא מצוינות מקצועית וללא מעורבות – היא דוגמטית.
ומעורבות ללא מצוינות וללא מחויבות מוסרית – היא אגוצנטרית.
רק שלוש התכונות יחד יוצרות עבודה טובה, או עיצוב טוב.
פרופ' יונתן ונטורה, מתאר את תהליך העיצוב ואת הדיאלוג בין המעצב לבין הלקוח (מזמין העבודה) לבין המשתמש. לדבריו, בעבר היה המעצב מעין "נגר משכיל" – מקצוען בלבד שתפקידו לתווך בין הלקוח לבין המשתמש, או בין דרישות שוק גלובליות לביקושים וצרכים. אך בעתיד המתהווה יהפכו מעצבים לסוכנים חברתיים, היוצרים ומקדמים שינויים חברתיים, כלכליים ותרבותיים. לצורך כך יהיה עליהם להיות ברי-דעת וחכמה, אינטלקטואלים, כאלו שלומדים את השפעות והשלכות העיצוב במעגלים רחבים בהרבה מאשר רק יישום מקצועי וסיפוק צרכי הלקוח והמשתמש. מעצבים אלו לא יהיו מנותקים מהחברה אלא "אינטלקטואלים אורגניים", כדבריו – מעורבים ומשפיעים לטובה על החברה והתרבות. כלומר – מחברים מצוינות, מוסריות ומעורבות.
אסיים בציטוט מפרשת השבוע של שבת הקרובה, פרשת ויקהל:
"וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ… וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים" (שמות לה, כה-כו).
פרשת בניית המשכן בחומש שמות מתארת את תפקידן של הנשים במלאכת המשכן. אמני המשכן במדבר, בראשם בצלאל, מכונים במקרא אנשים "חכמי לב". עבודת היצירה, מחייבת את היוצר לשלב חכמה ולב בעבודתו.
חכמתן של הנשים – המצוינות – הייתה במלאכת הכפיים של טוויית האריגים. אך החכמה אינה עומדת בפני עצמה בפרשה זו אלא מצטרפת ללב. צירוף החכמה אל הלב בא להדגיש רובד נוסף, עמוק יותר, של החכמה: היא אינה חיצונית גרידא – כזאת שניתן ללמוד בשכל בלבד. גם אין מדובר בכישרון אמנותי רגיל, אלא בחכמת לב פנימית שבה ניחנו הנשים, חיבור של ידע לרצון הלב ולקדושה, והיא זו שאפשרה להן את לבנות את בית ה' – את המשכן.
על בצלאל נכתב: "ולהורות נתן בלבו". בעל 'אור החיים' הקדוש כותב על כך, שפעמים אדם יכול להיות חכם או אומן או במקצוע כל שהוא, אך אינו מסוגל להעביר הלאה את חכמתו לאחרים. ואילו בצלאל ניחן בחכמת לב מיוחדת שאפשרה לו להנחיל הלאה את סודות האמנות לאמנים אחרים. על כך מוסיף אור החיים: "על אלו יאמר (משלי, י) 'זכר צדיק לברכה', כי היו מורים ומלמדים כל הרוצה".
וכמה שאלות לסיום…
בעידן של טכנולוגיה מתקדמת, בינה מלאכותית ואלגוריתמים מתוחכמים – איך יבואו לידי ביטוי המוח והלב שלי כיוצרת ומעצבת?
ולמורות שבינינו – איך נשלב יחד חכמה ולב כדי להעביר הלאה את רזי המקצוע, לא רק בחכמת המקצועיות, אלא גם בחכמת הלב, במוסריות ומעורבות?
קליגרפיה ידנית של האותיות ל' ו-ב'. אמני המשכן במדבר, בראשם בצלאל, מכונים במקרא אנשים "חכמי לב". עבודת החינוך, ובייחוד חינוך לעיצוב וליצירה, מחייבת את המחנך לשלב חכמה ולב בעבודתו.
הידעתם שאין עד כה זרועות רובוטיות שסורגות ביד אחת, מה שמכונה 'מקרמה'?
איך ייראה חינוך בעידן שבו רובוטים סורגים מקרמה?
אילו יכולות ואיכויות חדשות נדרשות ממחנכי העתיד?
איך בעתיד יבואו לידי ביטוי המוח והלב?
יסמין בוקעי היא מעצבת גרפית ומורה בהכשרתה, ובנוסף מעורבת ביוזמות חברתיות וחינוכיות. עוסקת מעל עשור וקרובה כבר לעשור השני – בעיצוב ובהוראת עיצוב במסגרות שונות, כולן חרדיות.
במהלך השנים האלו לימדה מאות תלמידות. בכל אותן שנים, במקביל להמשך לימודים והתפתחות מקצועית, עסקה לא מעט במחשבה על הזהות האישית ועל האחריות של מעצבים בעולם משתנה.
דברים אלו נאמרו בכנס אקדמי בלשלוחה החרדית של בצלאל, במושב שעסק בנושא 'יצירה אמונית בעולם משתנה' יסמין באה לחלוק כמה מחשבות סביב נושאים אלו.
יסמין.
לקרוא אותך זה תמיד מרחיב את הדעת ועולה על גדותיו.
תודה שרה!
טוב מראה עיניים משמיעה…
למרות שנוכחתי בהרצאתך, כשקוראים מהכתוב זה- בהיר וברור הרבה יותר.
לדעתי זו תהיה פסקת יסוד שכל מורות לעיצוב תלמדנה באשר הן שם!
(רק שלא ישכחו קרדיט)
תודה שיש אותך: להציף אותנו, להעלות אותנו ולהעמיק.
תודה מרים! ותודה על ההזמנה לאירוע.
זה תוצר של הרבה שיחות שלנו…
מרתק, תודה.